לעזוב הכל ולעלות

נעים להוקיר/ עו"ד מיכל וולדיגר- אפריל 2019

שלום לשירה פרסקי, המסיימת שנת שירות שנייה בבת עמי, השנה בשיקגו ארה"ב (הראשונה בקיבוץ מירב).  

מאז קום המדינה עבר העם היהודי תהליכי שינוי משמעותיים. לא עוד קהילות מפוזרות ונרדפות ברחבי הגלובוס ללא אלטרנטיבה. יש לנו בית לאומי, ואכן כמעט מחצית מיהודי העולם מתגוררים ופועלים בישראל. עם זאת, רוב היהודים חיים עדיין בתפוצות ורבים אינם חשים שייכות ו/או אהדה לישראל ולציונות. אנו, בבת עמי, מאמינים כי ביכולתן של בנות השירות לפעול לחיזוק הזהות היהודית ולחזק את הזיקה והקשר שלהם לישראל. הבנות יוצאות לשנת שירות בחו"ל לאחר שסיימו שנת שירות ראשונה בישראל ועברו תהליכי מיון, לימוד והכנה קפדניים.

אז מה עושה שירה בתפוצות? שירה מתנדבת בבי"ס יהודי בשיקגו, שם היא מעבירה פעילויות על ישראל, חונכת ילדים, עוזרת בלימודי עברית וחגי ישראל ומהווה מעין שגרירה שלנו 24/7. בשבתות היא הפעילה בבנ"ע ועובדת עם הנוער. את יום העצמאות היא מציינת כחוויה מיוחדת, בו היא וחברותיה הביאו לביה"ס ולקהילה את האווירה המיוחדת של יום זה בארץ, וההתרגשות הגיעה לשמיים.

למה שירות בחו"ל? כי בערה בה רוח הציונות והקשר בין יהודי התפוצות לישראל, ולכן למרות האמרה "עניי עירך קודמים" שירה בחרה לשרת בתפוצות. המחיר לא היה פשוט, שכן היא נאלצה להפסיד דברים שקורים בארץ כמו חתונות ושמחות, אבל כשמטרה גדולה עומדת מול העיניים, הצורך הפרטי מתגמד.

שירה היתה שמחה להביא מגב"ש לשיקגו את ערך "החסד", הנטוע חזק בגבעה בה יש המון התנדבויות ועזרה לזולת.

חששתי ששיקגו היפה תקרוץ לה, אבל לא. הייתה לה אומנם שנה נפלאה, אבל  היא מעדיפה את גב"ש, הבית האמיתי שלה.

שירה עוזבת את שיקגו עם הערכה עצומה לאותם יהודים העולים לארץ. "אולי זה נראה פשוט", היא אומרת, אבל "לעזוב הכל ולעלות" זה הכל חוץ מפשוט .

"ד"ש למשפחה שלי"  – היא מסיימת ואנחנו – מחכים לה בארץ. 

"גַּם אִם לִפְעָמִים נוֹדֵד אֲנִי עַל דֶּרֶךְ, זֶה טוֹב לִנְדֹּד אַךְ טוֹב יוֹתֵר לַחֲזֹר" (אילן גולדהירש)

שלכם, מיכל