בית הילד אלעזרקי – מופת לחינוך באהבה

הכירו את בית אלעזרקי בנתניה – בית חם לילדים בסיכון.

על שלושה דברים בית הילדים ע"ש אלעזרקי בנתניה עומד: על מעגל נתינה, על שוויון הזדמנויות ועל דור העתיד. על מלאכת החינוך הזו מנצח מנהל בית הילד, מר יהודה כהן, אשר תמצת את תפיסת עולמו במונח שטבע: "פאזל הנתינה".

יוסי ודני (שמות בדויים) אין מקום לחזור אליו מלבד בית הילד. הם מבלים גם את החגים בפנימייה. המציאות הזו יכולה להישמע עגומה, אך הילדים שבאים לפנימיית הילד בית אלעזרקי מכורח המציאות מספרים על חוויה מעצימה וכיפית "כאן החברים הכי טובים שלי, כולם כאן רוצים שאצליח, כאן אני מרגיש באמת בבית" מספר יוסי בן ה-12.

המשפחה היחידה שהייתה לאסיה היא סבתה. לפני הגיוס סבתה נפטרה והמשפחה היחידה שנשארה לה היא בית הילדים. לאורך חייה פ' הצטיינה בכל: בלימודיה בתיכון, במכינה הקד"צ "אחרי" וגם בטירונות. כיום היא מפקדת, לוחמת קרבית במג"ב באוגדת איו"ש, ואף מתקדמת לקצונה.

"ביתו הוא מבצרו של אדם", כך נהוג לומר, אך לילדים בפנימיית בית אלעזרקי הפנימייה היא זו שמשמשת כמבצר. מבצר בו מצויה חירות, העצמה אישית, צחוק המתגלגל באוויר והמון המון שמחה.

משקיעים למען עתיד הילדים

בית אלעזרקי, אשר קרוי גם בפי כל טירת הילד, הוא בית חם אשר מעניק אהבה ונותן מענה למכלול צרכיו של הילד כדי שיקבל הזדמנות שווה ככל ילד במערכת החינוך בישראל. אין ספק שבבית הילד שוררת אווירה לימודית, שכן התחום הלימודי הוא בראש סדר העדיפויות.

לילדים מותר לגשת למשחקים ולחוגים רק לאחר שסיימו את שיעורי הבית, ומי שלא קיבל שיעורי בית מקבל דפי עבודה המתאימים לגילו ולנושא שבו הוא צריך להתמקד.

מנהל בית הילד, יהודה כהן, מסביר את החשיבות בהקצאת מורים פרטיים ותיגבורים לילדים: "ההשכלה תפתח להם דלתות בעתיד כך שהם יוכלו לצמוח, להתפתח ולפרנס את עצמם בכבוד, ובדרך זו יצאו ממעגל המצוקה".

המדריכים והילדים מגיעים לפנימייה כבר במוצאי שבת כדי שביום ראשון יבואו בזמן לבית הספר. "אני לא מוכן שילד מבית אלעזרקי יהיה שונה משאר הילדים בבית ספרו. ולא רוצה שבבית הספר מורים או ילדים יתנו הנחות או יגידו "טוב, זה ההוא מהפנימייה שבא מאוחר בימי ראשון. שנית, כל ילד פה צריך להרגיש שהוא גדל בבית רגיל ושבמידת האפשר שום דבר לא נחסך ממנו".

בבית הילד קיימת גם העשרה בלתי פורמלית באמצעות פעילויות חברתיות בהובלת המדריכים. דרך נוספת היא באמצעות מגוון חוגים: ימאות, פיתוח קול, פסנתר, רכיבה ואף דיאטה קלאב. לצ'ופר מיוחד זכו שבעה ילדים מבית הילד – השתתפות במחנה קיץ "קאמפ מושבה" של תנועת בני עקיבא בארצות הברית.

הטובות לסיירת

ארגון אמונה המשמש כאכסנייה למוסד ועמותת השירות הלאומי, בת עמי, נותנים לבית אלעזרקי גב חזק במגוון תחומים. חמישים בנות שירות, שכל אחת מהן נותנת את מאת האחוזים שלה לילדי בית הילד.

חנה לוינבוק, סגנית מנהל בבית אלעזרקי, מסבירה שחשוב למצוא 'מכסה לסיר', כלומר נדרשת התאמה בין המתנדבים לבין הילדים. ההתאמה נקבעת במיונים הכוללים מבחני אישיות ואפילו גרפולוגיה, כדי שכל מתנדב יוכל לתרום לילדים באופן המירבי במיקום הנכון לו, ויחוש סיפוק עצמי בתרומתו.

חנה עצמה שירתה במסגרת השירות הלאומי בבית אלעזרקי. לאחר לימודיה, הרגשת הגעגוע והרצון לתרום לא פסקו מליבה והיא חזרה לבית אלעזרקי לעבוד. בגלל היותה בעבר בת שירות במקום, היא יודעת מהם רחשי הלב וצרכי בנות השירות, ועל כן לזווית הראיה שלה יש ערך מוסף.

תוך כדי שאנו מדברות, חנה מקבלת הודעה ובה הבשורה הכי משמחת שאפשר לקבל מבוגרת שהודיעה על אירוסיה עם בחיר ליבה. היא ואחותה הגיעו בגיל צעיר לפנימייה ועזבו אותה לפני מספר שנים כשבגרו והתבגרו וקיבלו מטען חשוב לחיים. כמה דקות לאחר מכן, היא מוצפת במסרוני מזל טוב מכל מכריה ואנשי הצוות בפנימייה.

שרה צוקרמן, רכזת השירות הלאומי מטעם בת-עמי מלווה במסירות את בנות השירות בבית הילד מזה 9 שנים. שרה מתארת את היקף האחריות הנדרש מבת השירות הלאומי במקום.

"עליה להיות בעלת לב גדול, הרואה בראש ובראשונה את טובת הילד, על כתפיה מוטלת אחריות כוללת, החל מההשכמה, דרך סדר היום הגדוש והקשר עם ביה"ס, ועד ללינה.

בת איכותית שמוכנה להשקיע את כל כולה, ולהתאים עצמה במאת האחוזים שלה לציפיות של בית הילד לאורך כל השנה, כולל שבתות וחגים. צריך להבין שלשרת שירות לאומי בבית אלעזרקי זה סוג של סיירת" אומרת שרה.

שרה מגיעה למקום פעמיים בשבוע לשיחות עם הבנות, ופעם בשבועיים למפגשי אורייתא קבוצתיים וסדנאות. חלק מן האורייתות מועברות בצורה מיוחדת כמו הצגה או הופעה בקנה מידה גדול יותר.

שרה אומרת שבבית הילד יודעים לפרגן, ומשקיעים משאבים למען הבנות, כי יודעים שכאשר נותנים תנאים להצלחה, יש לבנות שאיפה להשקיע את כל כולן בטיפול בילדים.

בת שירות לאומי, המדריכה בפנימייה, מספרת ברגש: "הקשר עם הילדים בא ממקום הדדי של חיבור ואהבה, כל ילד הוא עולם ומלואו, וזה כיף גדול להיות איתם.

ישנו סיפוק אדיר כשלומדים עם ילד למבחן ומתאמצים מאד ובסוף רואים תוצאות, וזה אתגר שעברנו ביחד. אבל לפעמים אין ניצוצות, אלא יש רגעים קטנים שהם לא פחות משמעותיים, לדוגמא, ילד שלא יכול היה להירדם, דיברתי אל ליבו והצלחתי להרדים אותו".

ילדה בכיתה י' בפנימייה מספרת: "כשהמדריכה באה להעיר אותי, היא  דואגת שאגיע בזמן לבית הספר ותמיד מעודדת אותי כשלא בא לי על מתמטיקה".

בת שירות נוספת משתפת: "כל המדריכות ישנות בפנימייה, וזה חשוב, כי הילדים צריכים הרבה פעמים כתף לפרוק מה שעל הלב. בנוסף להנאה הגדולה בטיפול בילדים, אנחנו נהנות גם מההווי המיוחד שנוצר בין המדריכות. אחרי שהילדים הולכים לישון, אנו משתפות אחת את השנייה בחוויות".

גם אמא, גם חברה, בנוסף להיותה מדריכה

בית אלעזרקי שואף לאפשר לילדים לגדול בסביבת הבית הטבעית של משפחתם. לכן, בנוסף לפנימייה הרגילה, הוא גם מפעיל מסגרת 'פנימיית יום', המאפשרת קשר רציף עם הבית. 'פנימיית היום' נמצאת במתחם נוסף הקרוב למתחם הפנימייה באחריות מיכל ברגן, הכולל כחמישים ילדים בכיתות א-יב. סדר היום בפנימיית היום אינטנסיבי ביותר, מהצהריים עד הערב מתקיימות פעילויות לימודיות וחברתיות, אך כל אלו ללא לינה במקום.

ילדים באים לפנימייה בעקבות מעורבות של לשכת הרווחה עקב קשיים שהילד או הנער צריך להתמודד איתם בסביבת מגוריו. מלבד הפנימייה המרכזית בבית אלעזרקי מצויות עוד מסגרות, כגון: קלט חירום.

קלט החירום משמש כמקום מחסה לילדים ותינוקות שמורחקים מביתם עקב סיכון מיידי המאיים על קיומם. המקום מוכן לקלוט ילדים במהירות גם באמצע הלילה עד אשר יוחלט לאן מועדות פניהם.

המדריכים אמונים על הקשר עם הילדים, ונמצאים שם "Full Time Job" כמו הורים במשרה מלאה. "לפעמים אני צריכה להיכנס לתפקיד של ההורה. לפני כמה חודשים אמא שלי לקחה אותי לרופא, ועכשיו אני זו שצריכה להכיל, לתת חום ולעודד מישהו לא לפחד מבדיקה או טיפול", מספרת מדריכה שזו שנת השירות הראשונה שלה.

מעגל הנתינה חוזר כבומרנג

"מעגל הנתינה" הוא ערך הנובע מתוך אמונה שכל ילד נולד מוכשר בעל יכולות טבעיות ויש לו הרבה מה לתת, צריך רק לאפשר לו את התנאים המתאימים להתפתח.

הגישה החינוכית של המקום היא להעצים את התלמידים מתוך החוזקות של המשאבים הפנימיים הקיימים בהם.

לא מאפשרים לאף ילד לשקוע ברחמים עצמיים, גם כאשר הנתונים האובייקטיביים של הרקע הסביבתי בו גדל הם מורכבים. משדרים לכל ילד שיש לו מה להעניק, יתרון המיוחד לו, ואף באירועים שבהם יש קבלה עבור הילדים, הופכים את האירוע לנתינה מצד הילדים.

דוגמה מצוינת לגישה חינוכית זו, היא מסיבת בר/בת מצווה שנחגגת מספר פעמים בשנה, אשר בה משתתפים כל הילדים וכל חברי הסגל. באחד האירועים השנה, ילדת בת מצווה באה במיוחד מחו"ל, כל צוות בית אלעזרקי על מדריכיו וילדיו שימחו אותה וחגגו לה אירוע של פעם בחיים. ילדות בנות המצווה בשכבת גילה בילו איתה ושימחו אותה ביום שימחתה.

אחות בת המצווה היא מתנדבת בבית אלעזרקי במדרשה בארץ "תורת חסד" לבאים מחו"ל. כדרכו של המקום האירוע ברמה איכותית, ולהקה באה להקפיץ את המקום. משפחת בת המצווה תרמו למעלה מ – 20 אופניים ועשרות תיקים לילדים.

מכל רגעי השיא הרבים היה רגע אחד מרגש במיוחד שיזכר בלבבות הקהל שהיה במקום. לפני שהתחילה המסיבה כל הילדים התאספו. עיני כולם נשואות למרכז המתחם בו עומדים בני המשפחה, המוזמנים וילדי בית הילד. יהודה כהן, מנהל הפנימיה, בקול כריזמטי וסוחף מנצל כל הזדמנות, כמו באירועים של בית אלעזרקי, כדי לבקש בקשה מיוחדת הקשורה לעת שעת הרצון של לפני כניסת השבת: "כל אם שמדליקה נרות, שתחשוב בזמן זה, בנוסף לילדיה, גם על ילדי בית אלעזרקי, שתאחל שה' ישמור ויגן גם עליהם".

מעגל הנתינה משפיע כבומרנג ומדביק את ילדי בית אלעזרקי הבוגרים, שחוזרים ותורמים למקום, ואף גורמים שונים הבאים עימם במגע. ילד שגדל בפנימייה והיום הוא כבר בעל משפחה וילדים, בא לפנימייה כדי להיות מדריך לילה לבוגרים.

גם הרכז בבית אלעזרקי, יאיר ואן קובורדן, מצא את דרכו לבית הילד בצורה מיוחדת: כשהיה מפקד בצבא, אחד מחייליו שהיה חניך בפנימייה הציע לערוך את מסיבת השחרור מהצבא בבית אלעזרקי. כאשר החניך הגיע עם חבריו מהפלוגה, קיבלו את פניהם בחום עם שלטים לכבודם.

זמן מה לאחר מכן, יאיר החליט לעבוד בבית הילד בגלל חוויותיו החיוביות מהמקום. הוא משתף אותנו ב"אני מאמין שלו: "המדריכים תמיד כאן בשביל הילדים וכחלק מהחינוך והתמיכה בילדים, ביד אחת נותנים חום ואהבה וביד השניה מציבים גבולות באמצעות חיזוקים חיוביים".

זו לא פנימייה, זה בית

"מבחינתי זו לא פנימייה, זה בית, ולכן כל כך חשוב שהמקום יהיה פתוח גם בחגים" משתף סגן המנהל, בני סולימן. המנהל והסגן שניהם גרים בפנימייה עצמה, 25 שנה הם עסוקים בעבודה עבור הילדים, הם נושמים את המקום במשך כל היממה, כל השנה, כולל השבתות והחגים.

לפני כל חג המדריכים בוחרים נושא לקראת החג ומלמדים אותו במשך חודש. קיימת התייחסות ראויה גם לאירועים אקטואליים, לדוגמא: בעקבות מבצע צוק איתן נבחר הנושא "גבורה בעם היהודי".

"דווקא בחגים, זה הזמן לעבוד, לחנך, להיות ביחד ולבנות את המשפחתיות גם בשביל הגיבוש. כל הרעיון הוא לבנות את העוצמה המשפחתית ובעזרת ה' יבוא יום והבוגר הזה יגיד לילדו "ושמחת בחגך", כמה חשוב לארח, איך לערוך שולחן, איך לקשט", מדגיש המנהל, יהודה כהן.

ישנן שבתות שהילדים נמצאים בפנימייה וישנן שבתות שהילדים חוזרים לבתיהם. ומה עם הילדים שאין להם לאן ללכת? לא מקופחים, נשארים ומקבלים חום ואהבה מהרכזים והמדריכים שמשמחים אותם עד בלי די. חוויה מיוחדת בפנימייה היא שבת. בקבלת השבת מנגנים בגיטרות, שרים ביחד, מחלקים ממתקים, ועורכים הגרלות. "בעונג השבת, התחושה היא פחות של מדריך וחניך ויותר תחושה של אחים" מספר חניך בפנימייה.

בית אלעזרקי איתך גם לאחר שעזבת את הקן

כשהצוות נפרד מהילדים בסוף כיתה י"ב הם לא שולחים אותם לבד לדרכם. לילדים יש גב בבית אלעזרקי גם אחרי שמסיימים, כמו בטקס ההשבעה ובגיוס לצה"ל, בלימודי האוניברסיטה ובחופה, תמיד יהיה מישהו שילווה אותם.

כל שנה, כשבוגרים באים לבקר, זה מאפשר לילדים לראות לאן הגיע מי שלמד פה. זה מאפשר להם לגבש מטרה לשאוף אליה, להבין שגם הם מסוגלים.

"העקרון בבית אלעזרקי הוא שלא מתייחסים לעברו של הילד, אלא להווה, וממצים את מירב הפוטנציאל שטמון בילד. אך לא זאת בלבד, אלא שמתייחסים אף לעתידו של הילד" מסבירה בקולה הרך אם הבית הראשית, ריקי כהן, רעייתו של יהודה כהן. הזוג כהן מתמסר כל כולו לילדי הפנימיה, ומתגורר בשטח הפנימייה.
מלבד ילדיהם הפרטיים, לזוג כהן יש למעלה מ-200 ילדים – ילדי בית אלעזרקי. הרצון לשמור על בית הילד כמקום חם ומשפחתי מגיע עד רזולוציה שריקי כהן יודעת את ההעדפות האישיות של כל ילד וילד. "הדאגה והטיפול בילדים זה כיף גדול, נהנים מכל רגע, אני אוהבת את הילדים ומכירה כל אחד ואחד מהם, את שמו, את הסיפור שלו, מה הוא אוהב ומה אינו אוהב".

"העבודה שנעשית בבית הילד היא לא רק למען הדור הזה, אלא גם למען הדור הבא", מסבירה ריקי כהן "אנו עושים הכל כדי להבטיח את חוסן הילדים ולהצמיח את אישיותם, כך שהילדים של מי שגדל פה בפנימייה לא יגיעו לבית ילד, אלא אותם ילדים, שהיום המדריכים מחבקים אותם, בעתיד הם אלו שיחבקו את ילדיהם".

המעבר ממסגרת כל כך מכילה לעולם אינו פשוט, אך בבית אלעזרקי מודעים לכך ומלווים אותם גם בהמשך דרכם, כך הבוגרים משתלבים בחברה ושוברים את מעגל המצוקה. "הכיף שלנו מגיע אפילו אחרי 25 שנים אנחנו גם רואים תוצאות, יש לנו 44 בוגרים שליווינו לחופה, וגם ללידות אני מגיעה".

אלינור הגיעה לבית הילדים בגיל חמש עם שלושת אחיה. כיום אלינור כבר בת 30, סיימה בהצלחה שני תארים, הראשון בהנדסת תעשייה וניהול, והשני במנהל עסקים. היא מסבירה: "השילוב בין כוח רצון, האמונה בעצמי והעבודה הקשה, הם שהובילו להצלחה שלי. יחד עם זאת, אם הפנימייה לא הייתה מאחוריי לא הייתי מצליחה להפוך למי שאני היום.

בית הילדים נתן לי תחושה שתמיד יש שם מישהו בשבילי. גם אחרי שסיימתי את התיכון, שמרנו על קשר לאורך השנים".

לפני עשור נשאלה אלינור מה הוא החלום שלה, ותשובתה היתה: "אני רוצה להקים בית נאמן בישראל! להביא לעולם הרבה ילדים, שלא ייחסר להם כלום, ושלא יעברו את מה שאני עברתי". ואכן חלומה התגשם והיא נישאה בטקס מרגש כשמי אם לא, יהודה כהן מחתן אותה.

יש מורה לחיים ויש בית לחיים. בית אלעזרקי הוא אכן בית לחיים. בית שופע אהבה אשר מקנה כלים לחיים, ואף מלווה את הבוגרים בהמשך התערותם בחברה הישראלית.

תמונה ראשית מתוך אירוע הדלקת נרות חנוכה מרגש בבית אלעזרקי לבוגרי המקום וילדיהם.