פרויקט עולות

"כמה טוב שבאת הביתה"- פרויקט עולות בבת עמי

תארו לכן מציאות בה אתן מגיעות למקום חדש. לא מכירות את השפה, לא מכירות את החוקים, בלי משפחה, בלי חברות. ממש לבד. כך בדיוק מרגישות בנות השירות שלנו המשתתפות בפרויקט עולות. אלה בנות שעשו עלייה לארץ, ובחרו לבוא לשרת את המדינה כאחת הישראליות. למרות קשיי השפה והתרבות (בכל זאת ישראלים) הן משתלבות בתקנים, יש להן דירת שירות משלהן וליווי צמוד. הבנות מספרות על תחושת שליחות ונתינה, על למידה יומיומית של עברית, ושעם הזמן הן מרגישות שייכות למרות השוני הגדול ממה שהן מכירות.

פרויקט העולות התחיל לפני שבע שנים, ב6 בנות שגרו באולפן עציון בשכונת ארמון הנציב בירושלים. מדובר בבנות שעזבו הכל והגיעו לארץ למשך שנה אחת כדי לעשות שירות לאומי ולתרום למדינה, ממש כמו חיילים בודדים. עם הזמן הפרויקט גדל והתפתח והגיע ל24 בנות, חו"צניקיות, דוברות אנגלית, שכל מטרתן היא לתת מעצמן, ללמוד עברית ובעיקר להכיר את הארץ. רוב הבנות מגיעות לארץ לשנת מדרשה, ושם הן שומעות על האפשרות להישאר לעשות שירות לאומי, חלקן שומעות על כך מבנות השירות שלנו בתפוצות, או שהמידע עובר מפה לאוזן. תמר בן חיים בוגרת התכנית מספרת איך שמעה על הפרויקט, "הייתי במדרשת הרובע שנה ולא רציתי לחזור, רציתי להישאר בארץ. חברה שלי בדיוק עשתה שירות אז הצטרפתי אליה לדירה ופעם אחת גם לתקן והחלטתי שאני מצטרפת" היא ממשיכה, הבנות שמגיעות לתכנית הן בנות איכותיות ואמיצות, שעשו צעד לא פשוט כלל. אסנת רותם רכזת בנות שירות בירושלים ורכזת הפרויקט, מספרת על הבנות, "הבנות מסורות, משקיעות, אני מצדיעה להן שהן באו לבד. אין להן כלום, זה צעד כלל לא ברור", היא מוסיפה, "הן בנות רציניות שבאו לארץ להשקיע ולתת מעצמן".

בת עמי הבינה את המצב השונה של הבנות האלו, אין להן בית בארץ אליו הן יכולות לחזור בסופי שבוע, לכבס ולקבל את הפינה החמה שלכל אחד יש בבית הוריו, ולכן יש להן דירה מאובזרת הנותנת מענה לצרכים שלהן, דירה שהיא ממש כמו בית. הדירה מרווחת, עם מכונת כביסה, תנור, אינטרנט, מטבח מאובזר וכו'. אביבה וופנר, בוגרת התכנית מספרת, " דאגו לנו להכל. זה ממש לא מובן מאליו. הם יודעים שאין לנו מקום אחר. כל מה שחסר לבת שירות בודדה היה לנו בדירה", היא מספרת, " הפרויקט הקל עלינו עם הקשיים של בת שירות בודדה, כולן מדברות את השפה, כולן נשארות ביום חמישי בדירה, ולא מתפזרות. זה ממש כמו בית ומשפחה". תמר מספרת "מעבר לצרכים הפיזיים שדאגו שיהיו לנו, עזרו לי גם עם הבירוקרטיה הקשה שיש אחרי העלייה לארץ. אסנת באה איתי לקופת חולים לעזור לי. בתור עולה חדשה את לא מבינה את החוקים בארץ, ובת עמי עזרו לנו בזה, תמיד היה למי לפנות". לבנות השירות יש אם בית שדואגת להן ומפנקת אותן במשך השבוע. בסופי שבוע היא בודקת שיש לבנות איפה להעביר את השבת. לחלקן אין בכלל משפחה וחברים בארץ, אז אם הבית מוצאת להן משפחות מארחות לשבתות וחגים. חלק מהבנות נוסעות למדרשה לשבת או לחברות. תמר מספרת שלא היה קל להסתדר כשאין אף אחד בארץ " היה קשה בימי חמישי, הייתי נשארת בדירה ובוכה. הייתה לי משפחה מאמצת שהייתי אצלם הרבה, מעבר לזה לא הכרתי אף אחד"."

במהלך היום הבנות נמצאות בתקנים שונים. הרבה מהן עושות שירות בתחום החינוך המיוחד, בהר הרצל, בחווה חקלאית, נפש בנפש- שזה ארגון המסייע לעולים לארץ, חלקן משתלבות בגרעינים. וחלקן נמצאות בפרויקט "והדרת". אביבה מספרת על חווית השירות לאומי שלה, " אין דבר כזה בחו"ל, לקחת שנה ולהתנדב, זה לא קיים במדינה אחרת. זה נתן לי משהו שלא הייתי יכולה לרכוש בשום מקום אחר. עם הקשישים קיבלתי ידע מאנשים שחוו המון, למדתי הרבה היסטוריה וזה היה מדהים. בנוסף, למדתי איך לתת מהזמן שלי לאחרים. להיות עצמאית, לגור בדירה לבד עם שותפות, בלי שהרכזת גרה איתנו. זה עזר לי מאוד בקליטה, אני מרגישה שנכנסתי לסביבה הישראלית, אני חלק מהמדינה הזאת, אני גם תרמתי". תמר מספרת "שנה וחצי הייתי במלב"ב, ובשנה השנייה בחוות הנוער. בשנה השנייה רציתי להיות בדירה עם ישראליות, כדי ללמוד עברית. הסתובבתי עם פנקס וכל יום הייתי לומדת מילים חדשות, זה תרם לי המון לעצמאות ולביטחון".

לצערנו, כיום ישנו חוק חדש שאינו מאפשר לבנות שלא עשו עלייה, ולא קיבלו פטור מהצבא, לעשות שנת שירות. החוק גרם לירידה במספר הבנות שמגיעות. הפרויקט הצטמצם ל15 בנות. יש להן 2 דירות בשכונת קרית משה בירושלים, ויש עוד כל מיני בנות המפוזרות בארץ. לפני מספר שבועות התקיימה פגישה עם ראש השירות הלאומי ראובן פינסקי בנושא זה. הגיעו 9 בנות והן העלו בפניו את הבעיות. הן הציגו בפניו את החוק, ואת בעיות האזרחות והדת שהן נתקלות בהן במהלך שנת השירות. כיום לא מכירים בבת שירות בודדה כמו בחיילים הבודדים. לארגון "נפש בנפש" ישנה מחלקה שמנסה להגיע אל הכנסת ולדרוש הכרה בבנות השירות הבודדות. ישנן הרבה פריווילגיות לחיילים בודדים, שבנות שירות בודדות אינן מקבלות וזה מצער מאוד. בנוסף "נפש בנפש" הקימו קמפיין בפייסבוק, שיפרסם אותן ויביא להן גאווה במה שהן עושות. אסנת רותם, אחראית הפרויקט מספרת שראש השירות לאומי קשוב לבנות "ראש הרשות הלאומי מאוד מתחשב ומאוד אכפת לו, זה בתהליך ואני חושבת שאנחנו בכיוון הנכון".

אסנת מספרת שהבנות חשובות לה מאוד והיא משתדלת לארח אותן כמה שיותר. היא מארגנת להן ערבי כיף, אורייתות, ומפנקת אותן במה שאפשר. "הבית שלי תמיד פתוח, הן יודעות שהן יכולות לבוא אליי מתי שהן רוצות", היא מוסיפה, " אני אוהבת אותן, הן הבייבי שלי. אני מעריצה אותן, זה לא ברור מאליו בכלל שהן כאן. הן צריכות שידעו שהן מיוחדות ומגיע להן". אסנת מספרת על ההכנה לקראת החיים האמיתיים שעושים לבנות. איך לכתוב קורות חיים, איך לגשת לראיון, הכוונה ללימודים וכו. " אם יהיה להן טוב והן ירגישו שמתחשבים בהן, זה פתח להישאר כאן, ולחוויה החיובית. אם יהיה להן רע הם יחזרו לחו"ל". אביבה מוסיפה, "כל הבנות עברו את אותו התהליך, זה מחזק ומעודד שאת לא לבד. מתחשבים בבנות, מתרגמים לנו, דואגים לנו. אני מעודדת מאוד לעשות את זה דרך בת עמי. זו שנה מדהימה, מעל ומעבר לכל מה שציפיתי". תמר מספרת "אסנת עזרה לי המון, באותו זמן יצאתי עם בחור ישראלי שהכרתי, היא נתנה מזמנה האישי לתרגם לי הודעות בעברית. היא ישבה איתנו, השקיעה בנו מאוד".

תמר בן חיים משתפת שמשפחתה מדרום אפריקה, והיא לא מתכוונת לנסוע לשם גם לא לביקור. היא נשואה לישראלי שהכירה בשנת השירות וגרה בירושלים, וגם לאחר 4 שנים לא שוכחת את החוויה של העלייה לארץ והשירות לאומי. תמר מספרת מה השנה הזאת נתנה לה, "יש אחריות ויש הנאה, בלי הכובד של החיים. קיבלתי המון בשנה הזאת. יש משהו מיוחד בישראלים, הם נותנים טיפים, מזמינים, מקבלים חיבוקים מכולם. כולם מתגייסים בשבילך. התכנית הייתה מאוד משמעותית, יש פחד להיות רחוק מהבית ובבת עמי דאגו לי מאוד".

אין ספק שיש לנו המון מה ללמוד מהבנות. על האומץ לעשות את הצעד המשמעותי הזה, על הבחירה לעלות לארץ ולהשאיר את המשפחה והחיים מאחור, ועל התרומה הענקית שלהן עם כל הקשיים שיש במקום חדש. מצדיעים לכן!!!