את אחי אנוכי מבקש

בנות השירות בתפוצות- שליחות במלא מובן המילה.

50 קהילות, מאות משפחות, אלפי נפשות יהודיות מחכות מעבר לים לשליחות של בת עמי תשע"ח. לא קשה היה לזהות היום את 127 בנות השירות שלנו בין שאר משתתפי כנס השליחים היוצאים של הציונות הדתית. אומרים שלא הכמות קובעת ובמקרה הזה גם לא הגיל, אך אל המשימה המאתגרת הזו שהרב דרוקמן הגדיר אותה "עבודת קודש" אנו דואגים לשלוח את הבנות מצוידות במטען איכותי [ ואם יהיה בו over weight  זה על חשבוננו ] מלא בכלים מעשיים להתמודדויות השונות בתפוצות וכמובן מטען נפשי- רוחני איתן. "תזכרו ותדעו שאנחנו, בבת עמי, כאן בשבילכן כל הזמן" אמרה אתמול מיכל וולדיגר יו'ר בת עמי בפתיחת סמינר ההכשרה. "אל תהססו לפנות אל הצוות שלנו בכל עזרה, שאלה או בקשה שתתעורר. בשביל זה אנו כאן". זהו הסמינר השני שעוברות בנות השירות המיועדות לתפוצות כאשר בסמינר הראשון הדגש היה על היכרות וגיבוש הצוותים היוצאים יחד וכן כלל הבנות כמשלחת עוצמתית בפני עצמה. הסמינר הנוכחי התמקד בחלק הפרקטי של המסע והוא כלל שיחות וסדנאות ממיטב המרצים בנושאי גיאוגרפיה וידיעת הארץ, עבודת צוות זוגיות בנכר, שמירת מצוות בחו'ל, הסברה ישראלית בעידן המודרני, פאנל שאלות ורעיונות, התמודדות עם שפה זרה, הרקדה, הווי ועוד דברים טובים נוספים. את הימים האלו מסכמת אורית לברן מנהלת תכנית 'תפוצות' בבת עמי "סיימנו סמינר שהעניק הרבה כלים וכוחות לקראת משימתן החשובה של השליחות. השנה הצטרפו אלינו קהילות נוספות חדשות שמחכות בכיליון עיניים לבנות השירות. כל רגע עם הבנות הוכיח לי שבחרנו את הנבחרת הנכונה והמדוייקת. אני שולחת ברכת הצלחה לכולן. צאתכן לשלום ושובכן לשלום. לכו בכח זה להצלחת עם ישראל".

פעם שליח, תמיד שליח

זהו משפט שאני זוכרת היטב מכל כנס או הכשרה כלשהי שהשתתפתי בו בעבר במסגרת יציאה לשליחות. אז האם זו סיסמא או אמת? הסטטיסטיקה מוכיחה שהרבה פעמים שליחים חוזרים ל 'סיבוב שני' כשניסיון העבר עומד לזכותם. גם השנה מצאנו בין בנות השירות לא מעט בנות שבצעירותן היו בשליחות משפחתית ברחבי העולם. שאלנו אותם כמה שאלות:

ניצן וייס, מגבעת שמואל, הייתה בשליחות בגיל שנתיים בסידני, אוסטרליה. באוגוסט היא תצא לשנת שירות במלבורן, אוסטרליה שם הייתה גם אחותה לפני ארבע שנים.

הרגשת מחוייבות לעשות שליחות או שזו בחירה 'נטו' שלך?

"כמובן שזו הייתה בחירה שלי, אבל כן הרגשתי שזה משהו שאני צריכה לעשות, להמשיך מסורת משפחתית. שליחות זה כלי שחונכתי עליו, בת עמי מאפשרת לממש את זה כשאנחנו עוד צעירות ויש לזה יתרון כי הערכים ותנועות הנוער בוערים בנו עדיין".

האם האתגרים של שליחות היום שונה משל פעם?

"כל דור והאתגרים שלו. בגדול אני חושבת שפעם היה קשה יותר לצאת לשליחות גם בגלל הניתוק המוחלט שהיום הטכנולוגיה מפצה עליו, וגם בגלל המודעות. היום יש מלא שליחים, מצפים לנו ואנחנו לא צריכים להסביר למה אנחנו פה. מצד שני, הרמה והרף עולים מידי שנה בדיוק מאותה סיבה".

האם יש לך יתרון על פני שליחות שמעולם לא היו בשליחות?

"לא נראה לי. הייתי מאד קטנה ולמרות שהמשפחה שלי מאד התעסקה בשליחות עם השנים, חוץ מנקודת הפתיחה של היכרות טכנית שיש לי, כולנו מתחילות יחד".

שקד מעצרו, מרחובות, הייתה בצעירותה בשליחות משפחתית פעמיים! הפעם הראשונה בדטרוייט, ארה"ב, ובפעם השנייה בקונטיקט, ארה"ב. באוגוסט תצא לשליחות במלבורן, אוסטרליה.

ספרי על זיכרון אחד טוב ואחד קצת פחות מהשליחות המשפחתית:

"אני זוכרת לטובה את בית הכנסת בשבת. מקום מ א ד קהילתי עם הרבה תוכן ופעילות מהנה לילדים דווקא. זיכרון פחות טוב [מתקשה למצוא], אבל אם את מתעקשת אז המבטא הישראלי שלי שצחקו עלי אבל אני גם צחקתי על זה בעצמי אז בסוף זה גם זיכרון טוב".

אומרים שפעם שלישית גלידה [והגלידות באוסטרליה שוות] אבל באמת למה בחרת לחזור שוב לשליחות?

"מאז שחזרנו נשארו לי קשרי חברות טובים עם הבנות משם. ראיתי בעיניים שלי כמה נוכחות ישראלית משנה את התמונה לטובה, בעיקר אצל הצעירים. כשחזרתי לאולפנה בארץ הרגשתי בצורה מאד חזקה את השוני בחינוך בין העולמות ולכן החלטתי שאני רוצה לחזור כי זה הכרחי".

ובכל זאת, עם כל ההיכרות שלך למנטליות ולשפה, איזה חששות וציפיות יש לך לקראת השנה?

"אני הולכת לאוסטרליה שזה מקום שונה מארצות הברית. וכמו תמיד יש את המחשבות האם אצליח להתחבר לראש שלהם. מצד שני יש בי הרבה מוטיבציה להצליח, להשפיע, לייצג את הישראליות נאמנה".

נצא זוגות זוגות

בנות היוצאות לשליחות בצוותים הן זוג לכל דבר. כך רואים אותן, כמקשה אחת, 'הבנות מישראל'. אתם מתארים לעצמכם מה קורה כשלזוג יש את אותו שם? מצאנו בסמינר 3 זוגות של שליחות בעלות שם זהה. ומה הן אומרות על זה?

שני [דיק] ושני [לורבר] הולכות לייצג אותנו בסנט לואיס, ארה"ב. הן לא מכירות מלפני אבל כבר בראיון הרכזת אמרה להן שיחשבו על שמות חיבה כי זה הולך להיות משעשע. העניין השמי המשותף לא מפריע יותר מידי חוץ מהעובדה שלטענתן בנות העונות לשם שני מתקשות בלקבל החלטות. בהצלחה בנות לכל שאלה כבר אמרנו- אנחנו כאן!

נעה [אייזנר] ונעה [לוי] מקפידות שתיהן לרשום את השם בלי האות וו [מזל שבאנגלית זה לא משנה..] הן טסות לשליחות בפילדלפיה והשם המשותף הוא רק יתרון בכל הסיפור הזה. "סוף סוף, יזכרו את השם שלי" אומרת נעה לוי, "השנה בשירות עד סוף השנה תמיד התבלבלו וקראו לי בשם של בת השירות השנייה. עכשיו אין סיכוי לפספס".

שירה [גורדין] ושירה [אנסבכר] מכירות עוד מהיסודי! הפופולריות של השם 'שירה' במגזר הדתי אילץ אותן להתרגל לרעיון שלא כל קריאה בשם 'שירה' צריכה לגרום להן להסתובב. שתיהן מקפידות על 'שירה' במלרע, אבל הן מוכנות נפשית לזה שאין בעולם סיכוי שאמריקאים משיקגו יצליחו לבטא את זה כך. אז, בהצלחה לשירות במלעיל!

ולכל שאר השליחות שלנו- עלו והצליחו! אנחנו גאים בכן כחלק ממשפחת בת עמי בעולם כולו ומתפללים שתצאו ותשובו לשלום.