בית העדות

כאן זה בית העדות

כאן זה בית (העדות)

צום עשרה בטבת שיחול השבוע, המציין את תחילת המצור על ירושלים קיבל לאחר השואה משמעות חדשה – הרבנות הראשית לישראל קבעה את היום הזה כיום הקדיש הכללי לחללי השואה שיום מותם לא נודע. בכך ניתן מענה לרבים שלא ידעו מתי לומר קדיש על יקיריהם שנספו בשואה.

בבית העדות שבניר גלים התקופה שסביב עשרה בטבת היא אחד משיאי הפעילות במהלך השנה.
מבקרים רבים מכל הגילאים, בתי ספר, חיילים, גמלאים, ממלאים את הבית ובאים לזכור ולהזכיר את שאירע בתקופת השואה.

גם השנה, למרות הקורונה, בית העדות שוקק פעילות והדרכות. למרות העומס הצלחנו לתפוס את בנות השירות, הדס טויטו (שנה שנייה בבית העדות) ושלהבת כהן (שנה ראשונה, עם אופציה להארכה 😉) לשיחה קצרה על השירות שלהן:

למה בחרתן לשרת דווקא בבית העדות?

נושא השואה חשוב לנו מאוד, אנחנו בדור שכבר יש בו מעט שורדים והאחריות היא עלינו – לספר ולהעביר את הסיפור הלאה. זאת שליחות של ממש.

מה מיוחד בשירות שלכן?

בית העדות משלב את כל הדברים שרצינו לעסוק בהם: הדרכה בנושא השואה לכל מיני גילאים, בית חם וצוות עוטף ומחבק. מעל הכול זאת זכות ענקית לשרת לצד שורדי שואה, שהגיעו לארץ אחרי שאיבדו את כל המשפחות שלהם והקימו מאפס מושב פורח ויפהפה.

ספרי על רגע מיוחד בשירות:

הדס: אחד הדברים היפים שבית העדות מארגן נקרא "מבצע דוגו". מי שלא מכיר חפשו באינטרנט מה זה 😊
בשנה שעברה במסגרת מבצע דוגו הרמטכ"ל אירח אותנו עם דוגו אצלו בלשכה לאכילת פלאפל משותפת. זה היה אירוע חד פעמי וחוויה מיוחדת במינה. בהמשך אותו היום נפגשנו עם מפקד חיל האוויר ומאות חיילים וקצינים שבאו לשמוע את דוגו ולאכול איתו פלאפל. כולם צעקו יחד "עם ישראל חי!" וזה היה עוצמתי מאוד.

שלהבת: שבועיים אחרי שהתחלתי את השירות בבית העדות הייתי שותפה לאירוע היסטורי שקרה כאן – הגיע לבית העדות לתצוגה קרון רכבת אותנטי שהוביל יהודים בתקופת השואה. יש רק עוד קרון אחד כזה בארץ ורק כ 23 בעולם כולו. כשהקרון הגיע נסענו ללוות אותו מנמל אשדוד ותלמינו עליו דגלי ישראל. זה היה רגע מאוד מרגש, תחושה של ניצחון ותקומה. כשהמנוף העצום הניף את הקרון באוויר עמדתי ליד שורדי השואה שלנו שהצטרפו אלינו ביום הזה וההתרגשות שלהם רק העצימה את ההתרגשות שלי. 

האם זה לא שירות מדכא?

ממש לא! זה נכון שאנחנו עוסקים בנושא עצוב וקשה, אבל בהדרכה בבית העדות הדגש הוא על נקודות האור, סיפורי הצלה, תקומה אישית ולאומית וזה הרבה יותר מעורר השראה ממדכא. חוץ מזה, יש כאן צוות כיפי ומלא הומור וכל יום הוא הרפתקה חדשה.

האם זה לא משעמם להדריך כל הזמן את אותו נושא?

בכלל לא, כל הדרכה שונה מזו שהייתה לפניה ומשתנה לפי המודרכים, הגיל שלהם, האופי שלהם, השאלות שהם שואלים וכו'. יש קבוצות שמאוד מתעניינות ושואלות שאלות חכמות ומאתגרות, ויש כאלה שזה ממש לא מעניין אותם וזה האתגר האמיתי והשליחות האמיתית – להצליח להגיע אליהם ולחבר אותם לנושא.

מה אתן מאחלות לעצמכן להמשך השירות?

מבחינת האווירה וגם הקשר בינינו – שרק ימשיך ככה.
מבחינת העשייה – אנחנו ממש מקוות שהקורונה תיעלם מהעולם ושנחזור לשגרת פעילות מלאה. בנוסף, יש כמה פרויקטים ממש מיוחדים ומעניינים שנמצאים בשלבים שונים של תכנון והקמה. אנחנו מקוות שנספיק להיות שותפות בכמה שיותר מהפרויקטים האלה לפני שהשנה תיגמר.