דלג לתוכן המרכזי
תפריט
צרו קשר
גישה מהירה
En
English

“משפחות מאומצות” בבת ים

“משפחות מאומצות” בבת ים

פרויקט מיוחד של גרעין בת ים, אימוץ משפחות קשות יום.

במקומות רבים בארץ מקובל כמסורת רבת שנים שמשפחות מהקהילה ‘מאמצות’ בנות שירות בשבתות או בערבים פנויים במהלך השבוע ובכך מהוות עבורן כתובת למקום חם ואוהב שממילא מחזק גם את הקשר האישי בין המתנדבת ליישוב כולו. חלף כמעט עשור ועדיין אני זוכרת היטב את המשפחה שאימצה אותי כבת שירות. הם לקחו את המשימה כל כך ברצינות ובכל פעם ש ‘סגרתי שבת’ הייתי צריכה לבקש אישור מיוחד במינו לצאת לאכול ארוחה אחת אצל משפחה אחרת…

יפה עשו בנות גרעין בת ים ששאבו השראה מרעיון נפלא זה, הפכו מעט את היוצרות וקיבלו על עצמן פרוייקט גרעין חדש של ‘משפחות מאומצות’. הרעיון נולד מתוך רצון לאפשר מענה אישי- חברתי משלים לזה המתקיים בתקני החינוך בבוקר גם אחר הצהרים אצל משפחות קשות יום. בפועל, כל בת שירות קיבלה משפחה כזו שאחד מילדיה לומד במסגרת החינוכית שבת השירות מתנדבת בו. השידוך בין הבת למשפחה נעשה באמצעות יועצות בית הספר המכירות היטב את המקרים ודואגות לליווי הבנות בתהליך. בשונה ממועדוניות רווחה למשל, בו נמצאים רק הילדים, בפרוייקט הזה הבנות באות להיות שם עבור כל בני הבית. יוצא שהפעם הן אלו שמעניקות חום ואהבה למשפחות בקהילה ולא כמקובל ההיפך. והתוצאה- חוויה ייחודית, רב גילאית.

חודשיים עברו מאז שהפרויקט החל בפועל ובנות השירות כבר מבינות את גודל השליחות שלקחו על עצמן ולא מתחרטות על זה לרגע. משפחת מ’ שעלתה לארץ לפני שנים בודדות מתורכיה מתמודדת בין היתר עם מחלת הסרטן שפקדה את אם המשפחה. הם לא מפסיקים להודות על ‘המלאכית’ שנפלה עליהם משום מקום. שירה רוזנפלד, בת שירות לשעבר בגרעין פוקדת את הבית אחת לשבוע למשך שעה וחצי. בשבילנו זה נראה טיפה בים, בשבילם זהו עולם ומלואו. “ההורים מאוד עסוקים בבריאות של האמא, נמצאים הרבה בטיפולים ואם הם בבית הם מנסים לנוח מעט ולצבור כוחות” היא מספרת “אני משחקת עם הילדים ומעשירה את זמנם בהרבה תשומת לב ואהבה. אני יודעת שהמהלך הזה שאני מגיעה גם אחר הצהרים משפיע לטובה גם על התפקוד הלימודי בבוקר. אחת המטרות שלי היא להטמיע בהם את הישראליות ובכך לשפר את מעמדם החברתי בין שאר הילדים. זו שעה וחצי שמשפיעה על כל כך הרבה מעגלים בחיים שלהם זה מדהים”. נעמי הילר, גם היא בת שירות לשעבר בגרעין בת ים, עושה את דרכה אחת לשבוע לבית הקטן בקצה שכונת עמידר שם מחכה לה משפחה בת תשעה נפשות [!] . “האחיות הגדולות יושבות בסלון דבוקות לסמארטפון ושולחות משם פקודות לאחים האחרים” מספרת נעמי. חוסר הנוכחות והסמכות של ההורים בבית מורגשת היטב ומביאה את הילדים לשוטט ברחובות ולמצוא שם סיטואציות לא חיוביות בכלל. “בהתחלה הם היו סקפטיים לגבי ההימצאות שלי בבית אחת לשבוע” היא מספרת “שאלו אותי כל הזמן ‘מה יש לך לחפש אצלינו?!’ אחרי הרבה עבודה אישית עם כולם שכללה זמן איכות ומשחקים מגבשים, הרבה תשומת לב ודוגמא אישית להתנהלות בריאה בין אחרים הם סופרים את הדקות ומתחננים שאשאר אצלם עוד. וזה לגמרי מספק”.  לפני 11 שנים גורשה משפחתה של נעמי מגוש קטיף והיא ראתה אנשים רבים מסביבה מתמודדים עם מצב של משבר ומצוקה. “כואב לי לראות את הבנות הגדולות במשפחה מסתובבות לפעמים עם ערבים. נזרקות. אני מאמינה שלמרות הקושי של המשפחה הן מסוגלות לצמוח לעתיד טוב יותר. לאט לאט אני מצליחה להתקרב אליהן בדיאלוג ושיח. אני מקווה שזה יעשה להן משהו”.

בפרוייקט ‘משפחות מאומצות’ בבת ים משתתפות רוב בנות הגרעין. מעל 15 משפחות זוכות לקרן אור שבועית שנותנת כוח לעשרות ילדים והורים להתמודד עם השגרה בחיוך. באנו חושך לגרש- הגרסה המציאותית.