טיול למיטיבות לכת...
סיירות השירות הלאומי

אם המילה "סיירת" עושה לך קונטציה צבאית, ההרשמות מאיימות עליך ובלילה את חולמת שאת מגיעה לאיזו סדנת מיון בה אומרים לך לצייר עץ ומגלים לפי חוסר-התייחסותך-לענפי-העץ- והסתעפויותיו שיש לך איזשהו חסם נפשי מימי הגן...

אז- זה הזמן לנפץ כמה מיתוסים, להרגיע ולהקל על התהליך המלאה משהו.

ובכן, סיירת היא הכינוי הניתן לאותם ימי היכרות. ההכרות וההתרשמות הן הדדיות. גם לך ניתנת היכולת להתרשם מהמקום ומהצוות, מאופי העבודה והדרישות וגם למראיינים\ מנהלים\ עובדים ניתנת האפשרות לבחון האם את אכן הכפפה הנכונה ליד.

את נכנסת לסיירת. הכל קר ומנוכר. עשרות בנות "מפחידות" סביבך. מחשבות אובדניות תוקפות אותך והערכה עצמית נמוכה משתלטת על כולך- "היא בטוח תתקבל, היא פי אלף טובה ממני... אין לי סיכוי, למה באתי בכלל?!". אז זה הזמן להירגע, לשבת בצד ולשתות כוס מים. כולן בעצם, בלי שאת יודעת, חושבות את אותו דבר. הם יקראו לך, מנהל חביב ורכזת חייכנית, הם ישאלו אותך שאלות שמנסות ברבע שעה ראיון לתהות על קנקנך. הם ינסו להבין מאיזה עולם באת ומהו המטען שאת סוחבת על גבך. הם ירצו לדעת כל מיני דברים וישאלו אותך שאלות ש"נבדקו ונותחו על ידי מיטב הפסיכואנליטיים בעולם".

טוב, אז אם עד שלב זה עוד לא הפחדתי אותך, ונשארת איתי.

להלן כמה טיפים שיעזרו לך לעבור את הסיירות עם פחות מפח נפש ויותר שמחה וקלילות.

סיטואציה מספר אחת:

נכנסת לראיון, הכל טוב ויפה. ולפתע, מגיעה השאלה ההזויה הזו, זו שדיברו עליה בשיעורי חינוך. ואת יושבת המומה, המילים נעתקות מפיך- "אם היית חיה, איזו חיה היית?!"

גלגלי מוחך מסתובבים במהירות האור ואת מנסה למצוא את התשובה הטובה ביותר.

המלצת הבית: תהיי חדשנית ומקורית, אני הייתי הולכת על "איגואנה, כי היא יודעת להתאים את עצמה לכל סביבה בה היא נמצאת"...

מה לא כדאי לענות? "קנגורו כי הוא חם ואוהב..." כי את זה הם כבר שמעו עשרות פעמים.

או- "אריה כי הוא מלך החיות"- כי זה עלול להצטייר לא טוב...

סיטואציה מספר 2:
הרכזת, שכבר הספקת לצייר לה בדמיונך קרניים מרושעות וקלשון ביד, תבקש ממך לצייר איזה עץ. או, עוד סצנה אימתנית שסיפרו לך עליה...

המלצת הבית: אין צורך להגזים בפרטים. הדעות חלוקות לגבי העניין- יש שיגידו שמומלץ לצייר שורשים, שהרי הם מעידים על חיבור עמוק ותחושת שייכות. אחרים בז'אנר הפסיכולוגי יגדירו אותם דווקא כ-"מעידים על תלות וחוסר יכולת לנוע באופן עצמאי". אם כך, אין לי תשובות חד משמעיות.

סיטואציה מספר 3:
הקשה מכל. בה את נדרשת לספר על תכונה אחת חלשה אצלך. קושי מסוים. למי מאיתנו זה קל?!

המלצת הבית: לא להגיד "פרפקציוניסטית". ממתי זו תכונה רעה? אל תנסי להפוך את עצמך לכליל השלמות. שתפי אותם בנקודת קושי אחת שיש אצלך. זו לא חייבת להיות העובדת שאת עצלנית למשל. כי זה בהחלט עלול להזיק. אבל אין כל פסול להעיד על עצמך שאת לוקחת דברים ללב או שאת רגישה.

סיטואציה מספר 4:

התבקשת להכין פעולה לכיתה א' ואת נדרשת כעת לנסות אותה על חברותייך בנות הח"י שנים.

המלצת הבית: תעשי מזה צחוק. לא להתרגש. מנסים לבחון את יכולת העמידה שלך בפני קהל. לגיטימי.

ועוד המלצה- כשחברתך תתבקש להעביר- תעשי לה חיים קלים, שתפי פעולה ותפרגני.

סיטואציה מספר 5:

את יוצאת מהסיירת בתחושה לא נעימה. לא הלך לך טוב ואת מאוכזבת מעצמך ומכל העולם. בא לך לשבור את הכלים ואת לחוצה שלא תמצאי שירות לאומי.

המלצת הבית : אל תקפצי למסקנות. חכי בסבלנות עד שתתקבל התשובה. ואם אכן לא הצלחת, אין שום סיבה לדאגה. כנראה זה לא היה מספיק טוב עבורך. זה לא שאת לא מספיק טובה עבורם! עוד יבוא המקום האידיאלי בו תוכלי לממש את עצמך וכוחותייך. המקום שיעשה לך הכי טוב.

מובן שכל האמור לעיל הוא בגדר המלצה בלבד ונאמר על דרך המליצה. תהליך המיונים עלול להיות מתסכל מעט לפעמים. אכזבות וקנאה.

אך אם תשכילי להיכנס אליו במודעות עצמית גבוהה- של מי את ומה את שווה, כך גם יעריכו אותך יותר ויהיה לך קל יותר להתמודד עם ה"כשלון" הזה שהוא למעשה כלל לא מכשול אלא הזדמנות!

חשוב לי לציין כאן את עניין האמונה. בסופו של דבר לא את ולא הממונים עליך עושים את השיבוץ. אלא הכל חלק ממהלך כללי שמישהו מלמעלה דואג לו.

את המסע תצטרכי לעבור לבד. מסע שהוא סוג של גילוי עצמי, חשיפה פנימית והתוודעות לנקודות שאולי לא ידעת שקיימות בך.

בהצלחה רבה לך!