מישהו לרוץ איתו

עשרות בני נוער בסיכון נדבקו ב'מחלה' של מנהל מרכז החירום בפרדס חנה, יחיעם שרלו: הם לא מפסיקים לרוץ. מה הקשר בין ריצת מרתון לביטחון עצמי? איך גורמים לילד שבקושי רוצה לקום בבוקר לסיים עשרות קילומטרים של ריצה, ומה הקשר לרואנדה? כתבתנו אוריה כוכב יצאה לבדוק.
My beautiful picture

יחיעם שרלו (35), קרימינולוג קליני, הוא חובב מושבע של כושר גופני ובעיקר אוהב לרוץ. זה התחיל מזמן והתגבר בזמן שירותו הצבאי כקצין בצנחנים. עם השנים, בצוותא עם הקמת משפחה, ילדים ועבודה, נזנח באופן טבעי התחביב. בשנים האחרונות הוא חזר לרוץ, והוא לא עושה את זה לבד, הוא מוקף בבני נוער, אותם הוא פוגש במסגרת עבודתו עם ילדים ונוער בסיכון. לפני מספר חודשים נכנס לתפקיד מנהל מרכז החירום,  בפנימיית נוה מיכאל שבפרדס חנה. שנועד לקלוט ילדים בסיכון מיידי הנשלחים מלשכת הרווחה. מאז כולם שם רצים, וזה מרגיש להם טוב.

 "זה מה שמעניין אותם בגיל הזה. כושר קרבי, פיתוח הגוף והכנה לצבא" מספר שרלו על המפגש הראשון שלו עם נערי פנימיית "טירת הילד", "הם פשוט ראו אותי שם מכנסיים וחולצה, יוצא בחורף, בגשם וגם בקיץ בימים חמים ולא מפספס. הם רצו גם, פשוט אף אחד לא היה שם לפני כדי להגיד להם שאפשר". עם הזמן הצטרפו יותר ויותר ילדים, הריצה הפכה למסודרת יותר, וכך למעשה קמה קבוצת הריצה לנוער של יחיעם.

כשמדובר במתבגרים, בטח ובטח כאלו שבסיכון, לא מדובר בעניין של מה בכך. "לילדים בסיכון, אין את המוטיבציה הראשונית אפילו לקום מהמיטה לבית הספר. זה מלחמה בפני עצמה להעיר אותם בבוקר, זה בעצם להלחם על החיים שלהם. אין להם את הכוח הפנימי לקום, להצליח ולהתמודד. משהו בייאוש, בחוסר האמון וב-'מה יצא ממני?' דבק בהם", מספר שרלו עם המלחמה היומיומית. מלבד היתרונות הבריאותיים הברורים, בריצה, כך הוא טוען, קיימים ערכים נוספים. חינוך הוא בהחלט אחד מהם. "לכל אחד יש את האתגר שלו. זה לא משנה מי אתה. בשבילי זה לרוץ מרתון, בשביל מישהו אחר האומץ והכוח שהוא יצטרך זה לקום בבוקר ולהגיע לבית הספר בזמן וזאת בעצם אותה משימה", מספר שרלו שמספק דוגמאות גם באופן אישי. "הראיתי להם שלאורך הזמן התהליך עובד. גם אני התחלתי משני ק"מ ואחרי זה קפצתי לעשרה ק"מ. היום אני רץ מרתונים שלמים. אם אני יכול אז גם אתם יכולים ובשביל זה צריך התמדה. כי בסופו של דבר היא משתלמת ועוזרת".

yechiaam4

ומסתבר שזה עוזר. עד כה השתתפו יחיעם והנערים במספר מרוצים ותחרויות, שיפרו את הכושר, אבל הכי חשוב- שברו שיאים אישיים שלא חלמו שישברו. "הם ראו שהם מצליחים לסיים, מקבלים מדלייה, חוזרים עם חולצות וזה עושה את שלו".

מטבע הדברים, לא כולם שרדו את המסע, או המרתון, אם תרצו. ככל שהעומס עלה, נשרו ילדים בדרך ונשארו רק אלו שלא רצו לוותר, ושרלו מספר שכבר ארבע שנים הם ממשיכים לרוץ למרות שהוא כבר לא איתם. כולם אגב, התגייסו לקרבי "מה שמעיד שיש פה איזה שהוא תהליך נכון, שמשאיר בהם משהו. הריצה היא רק אמצעי, המעטפת החינוכית שהייתה בקבוצה היא זו שיצרה את השינוי בהם".

היה לך חניך שאתה זוכר באופן מיוחד?

"היה לי תלמיד שהיה קצת שמנמן והוא בא אלי ושאל אותי 'איך אני עושה את זה?' אמרתי לו 'כמו שאני עושה את זה. תיצמד אליי אני ארוץ איתך בקצב שאתה יכול, לאט לאט זה ישתפר ואתה תצליח'. "ילדים הם לא בדיוק עם רחמן ובהתחלה הם הציקו לו. אבל ברגע שהוא הפך להצלחה ושמנו אותו גם כדוגמא לזה, הוא נהנה מהמצב. זה הפך לנקודת חוזק מאוד גדולה שלו ואחרים, שהיו כביכול עם נתונים יותר טובים, לא הגיעו ליכולות שלו והשתתקו. הוא הפך לעוצמתי, הוא הגיע ממצב שהוא לא להצליח לרוץ מאתיים מטר לריצה של עשרה ק"מ. החיוך שלו בקו הסיום היה שווה את כל העבודה. ילד כזה הוא ילד עם דימוי עצמי גבוה יותר. ילד חזק יותר שמגיע לצבא עם יכולות גבוהות יותר ולא מפחד, ולא משנה מה המשקל או הזמן שבו הוא רץ".

קבוצת הריצה גדלו, והתוצאות נסקו והרשימו בהתאם. נערים בני 16, 17, החלו פתאום לרוץ 21 ק"מ. מה שבעגה המקצועית נחשב לחצי מרתון. נקודת השיא הייתה טיסה לריצת חצי מרתון במיאמי (במסגרת הפנימייה).

יחיעם, יש לציין, צמח גם הוא במקביל לילדים בכל הקשור לריצה ובזכותם גם הגשים חלום אישי ישן: לרוץ מרתון שלם. "42 ק"מ זה לא משהו שבא בקלות. אתה אומר לעצמך 'איך אני הולך לעשות את זה'? ארבע שעות לרוץ בלי להפסיק'", אבל עברתי כבר שניים כאלו, אני בדרך לשלישי, בע"ה".

דרך הריצה הצליח שרלו גם לגייס לא מעט אנשים ותורמים למרכז הסיוע שלו. ואני שואלת אותו איך הוא גורם לאנשים לתרום דרך הריצה שלו. "אני מוציא להם מייל רשמי ואומר להם 'חבר'ה בעוד שבועיים אני יוצא למרתון טבריה אני עושה את זה בשביל עצמי אבל לא רק בשביל עצמי'. הגדרתי לעצמי איזה יעד, סכום מסוים שאני צריך כדי לשפץ משהו ואנשים נרתמו למאמץ. כל אחד עשה מה שהוא יכול ותרם מה שהוא יכול. עד היום, ב"ה, השגתי עשרות אלפים בכל מרתון שעשיתי".

בעזרת הכסף שהושג שופץ המטבח הישן והרעוע של המרכז וכעת שוכן שם מטבח חדש ונוצץ. "אני רץ אני מתאמץ בריצה ואתם תתאמצו לעזור לי לעזור לילדים במצוקה", מספר שרלו לתורמים.

המטבח במרכז חירום ששופץ בעזרת התרומות

המטבח במרכז חירום ששופץ בעזרת התרומות

המשפחה שלך גם רצה איתך?

"אני מדביק לאט לאט את האנשים, לא מזמן התקיימה ריצת ניווט לזכר חייל שנהרג בצוק איתן. הוא היה במקרה גם חבר של אחותי וכל המשפחה רצה. הבן שלי, איתן, בן עשר, רץ איתי כבר ארבע שנים. הוא רץ 6 ק"מ אבל הוא עוד יעקוף אותי, הוא יגיע רחוק".

 

חוץ מריצה, אלו עוד דברים מעניינים אתה עושה במסגרת עבודתך עם הילדים והנערים הבהחלט מאתגרים האלו?

"בתקופה שעבדתי כרכז מתבגרים ב"טירת הילד" יצר איתנו קשר ארגון IFA (Israeli fling aid-עזרה ישראלית מוטסת). הארגון מסייע לאוכלוסיות נחשלות בעולם ומגיע לעזור בכל מיני אסונות בעולם כמו האיטי כמו בצונאמי. הרעיון שמאחורי הארגון הוא שאנחנו יהודים ישראלים, באים לעזור לעולם גם אם לנו לא עזרו בשואה. הארגון הזה חבר אלינו כדי להשיג תורמים. אחד התורמים שלהם הכיר אותנו, ואיתו יצרנו פרויקט בו הטסנו ילדים מהפנימייה אצלנו לרואנדה שבאפריקה, כדי שיעבדו יחד עם יתומים מבית היתומים שם. הפגשנו בין יבשות, נוער מוכה גורל עם נוער אחר מוכה גורל ויחד הם בנו אופניים לילדי הכפר ובנו מתקני איסוף גשמים".

"כל הזמן אנחנו משדרים לילדים שאתה לא יכול תמיד להיות זה שמקבל. 'המדינה תיתן לך', 'הפנימייה תיתן לך', זה הופך אותך להרבה יותר מצומצם במעוף, בחלומות, במטרות וברצונות. אתה הופך לנצרך ונזקק וזה משאיר אותך באותו מעגל של מצוקה שממנו באת. ההורים שלך היו כאלה, אתה תהיה כזה. צריך תמיד לשאוף לתת מעצמך כמה שיותר ושבעתיד מתוך כך תיבנה את האישיות שלך ותעצים אותה. עם ההבנה הזאת יצא לנו הרבה לעבוד עם הילדים על נתינה ועשינו להם פעילויות שבהם הם עזרו לנזקקים ותרמו לאחרים"

מה הביא אותך לתחום המאתגר הזה? זה חתיכת פרויקט ובוא נאמר את האמת לא תמיד רואים את הפירות.

"אני חונכתי לעשייה ותרומה לקהילה מגיל קטן. מהבית, מתנועת הנוער בני עקיבא ועוד. לשם החיים שלי התגלגלו, כבר בתיכון הייתי אחראי על כל מיני פרויקטים מסוימים. אחרי זה בישיבת ההסדר בירוחם חוץ מלימוד התורה גם עסקתי הרבה בתרומה לקהילה. משם זה התגלגל לצבא, ללימודים, ולעבודה בתחום עם נוער בסיכון. יש אחד שהופך לרופא, יש אחד לעורך דין, אני הפכתי למנהל מרכז חירום וזאת זכות".

סימנת כבר את היעד הבא שלך?

יחיעם מחייך ומצביע על הלוח במשרד שלו "את יכולה לראות כאן על הלוח שלי. בין כל עומס העבודה אני גם שם את היעד הבא: 'מרתון טבריה 9/1/2015 הנה אנחנו באים'".

מרתון טבריה אשתקד, היעד הבא

מרתון טבריה אשתקד, היעד הבא

yechiaam5

קו הסיום- מרתון ירושלים. "סרט הכסף נועד לשמור על חום הגוף אחרי 4 שעות של ריצה שמאבדים צלם אנוש"

פוסטים נוספים