לזכור את הנופלים

יום הזיכרון כותרת

 

 

השבוע נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום גדול ומרגש שנוגע בכולם. לכבוד יום הזיכרון פנינו לבנות השירות שלנו שעובדות במרכז לחיילים בודדים, לספר קצת על החיילים ועל המקום המיוחד שלהם, ולבנות השירות במוזיאון הרצל, שזוכות מידי יום להדריך ולהתחבר לסיפור של המדינה ושל החיילים הקבורים בהר הרצל.

המרכז לחיילים בודדים הוקם לזכרו של החייל מייקל לוין שהיה חייל בודד בעת שירותו הצבאי. בעת מלחמת לבנון השנייה הוא היה בחופשה בארץ הולדתו, ולמרות שקיבל פטור מחזרה לארץ, הוא חזר כדי להילחם. מייקל נהרג ביום שהוא נכנס ללבנון. המרכז לחיילים בודדים נקרא על שמו כי הוא תמיד חלם להקים מרכז כזה, שיתמוך וילווה חיילים בודדים במהלך שירותם הצבאי.

אביטל, בת שירות במרכז לחיילים בודדים, מספרת על המקום, "ישנם כמה סוגים של חיילים בודדים, חיילים שבאו מחו"ל לשרת בצה"ל שאין להם משפחה ובית בארץ, חיילים שבאים ממשפחות מצוקה ואין להם תמיכה מהבית ובנוסף חיילים מהחברה החרדית, שלא תמיד מקבלים תמיכה מהמשפחה והקהילה, הם לא יכולים לחזור הביתה עם מדים, המשפחה לא תמיד מקבלת את זה שהם משרתים בצבא, ומנתקים איתם קשר" מסבירה אביטל. במרכז לחיילים בודדים החיילים מקבלים תמיכה כלכלית, הטבות, ארוחות וערבי חברה וכיף. הם חוגגים יחד חגים ואירועים מיוחדים ובעיקר יש להם אחד את השני.

במרכז לחיילים בודדים ישנן ארבע בנות שירות. לכל אחת יש תפקיד, אחת דואגת לדיור של החיילים, אחת על תרומות, בת שירות נוספת במחלקה של החיילים שבאים מחו"ל. אביטל משרתת במחלקה של החיילים הישראלים. היא עוזרת להם בבעיות ת"ש, בבירוקרטיה, ובעיקר עושה הכל כדי שהם יקבלו הכרה וסטטוס של חייל בודד. "חיילים לפעמים צריכים להוכיח שהם בודדים, שהמשפחה שלהם לא תומכת בהם, וזה קשה מאוד", היא מסבירה, "אני עוזרת להם הרבה פעמים לכתוב מכתבים אישיים, ולשלוח לגורמים שונים על מנת לקבל  סטטוס חייל בודד", "עצוב שהם צריכים להילחם על הדברים האלה, יש חייל שכמה פעמים דחו את הבקשה שלו". לקראת יום הזיכרון יש בעמותה טקס עם ההורים של מייקל לוין ז"ל. אביטל מסבירה שזה חלק משמעותי ביותר בשנה, יש הרבה עבודה ולחץ סביב יום הזיכרון. אביטל מספרת שהשירות לאומי שלה הוא משמעותי עבורה, "אני עובדת מול אנשים ושומת סיפורים, כל חייל הוא עולם ומלואו", היא ממשיכה, "אני שומעת גם לא מעט סיפורים ומצבים לא פשוטים, אבל צריך ללמוד לא לקחת קשה, זה מחזק לראות חיילים שלמרות מצבם הלא קל הם בוחרים לשרת את המדינה".

מוריה קרני, בת שירות במוזיאון הרצל בירושלים מספרת לנו על השירות לאומי שלה במוזיאון ובהר הרצל עצמו. במוזיאון הרצל ההדרכה היא מעין הצגה, שבה השחקן לומד להכיר את הרצל. עוברים בין החדרים, ישנם סרטונים המספרים על התקופה ומה שהתרחש. המוזיאון מספר על הקמת המדינה, על הקשיים וחלומות של אנשי אותה תקופה. "במוזיאון אנחנו מספרות את קורות המדינה שלנו, אנחנו עושות השוואה בין החזון של הרצל למה שיש לנו כעת, ומחברות ככה את המודרכים לנושא", מספרת מוריה. בנוסף למוזיאון הבנות מדריכות בהר הרצל עצמו. הר הרצל מורכב משלושה חלקים. חלק אחד זה בית הקברות הצבאי מממלכתי, בו קבורים חללי צה"ל. חלק נוסף הוא הכיפה הציונית שבה קבור הרצל בראש ההר, את גדולי האומה, את ההסתדרות הציונית ששם קבורים גם ילדיו של הרצל וקבר ז'בוטינסקי. החלק השלישי הוא יד ושם. בין הר הרצל ליד ושם יש שביל שנקרא "השביל המחבר", שהוא בעצם מספר את הסיפור שלנו כמדינה- משואה תקומה. בנוסף בהר הרצל יש גם כל מיני אנדרטות, שמטרתן להנציח אירוע מסויים כמו למשל, אוניית המעפילים, אנשי היישוב היהודי, נצר אחרון ועוד. "התפקיד לי הוא להתמקד בכיפה הציונית", מספרת מוריה, "אני מדריכה בעיקר על הרצל ועל גדולי האומה, יש לי יד חופשית לבחור את המסר ועל מי לספר, אני יכולה לבחור לדבר על מישהו מוכר, או על חלל שלא מכירים ובאמצעות הסיפורים אני מחברת את האנשים למקום".

ההדרכות הן לבתי ספר בכל הגילאים, לתיירים, לקבוצות עובדים, חיילים, ומשפחות שבאות בחגים ובאירועים מיוחדים. מעבר לכך מגיעות גם קבוצות של חינוך מיוחד, ילדים בסיכון עיוורים ועוד. "הדרכתי קבוצה של עיוורים, והן התרגשו מאוד מהמוזיאון, למרות שהם לא רואים כלום", מספרת מוריה על מקרים משמעותיים שזכורים לה מההדרכות, "באחת ההדרכות של נוער שמעתי את אחת הבנות אומרת שנהיה לה סדר בראש לקראת הבגרות בהיסטוריה וזה ממש שימח אותי שהצלחתי לעזור לה בזה". מוריה הגיעה לתקן הזה מתוך אהבה להיסטוריה, "אני אוהבת ללמוד ושמחה על ההזדמנות להעביר את זה הלאה". לקראת יום הזיכרון הר הרצל עמוס במבקרים, "כל הזמן מסתובבים פה חיילים", מוריה משתפת, "ומרגישים את יום הזיכרון גם בכך שבונים את הבמות לקראת הטקסים, ושומעים את החזרות לדגלנות".

לסיכום, מוריה משתפת למה היא הכי מתחברת בשנת השירות, "אני אוהבת לעלות להר, להיזכר בחלקות השונות, לעבור ליד החיילים שאני לא מכירה, לקרוא עליהם קצת, ללמוד כמה שאפשר. בהדרכות בהר אני אוהבת לדבר על איך אנחנו מביאים את עצמנו לתוך המדינה והחברה, איפה אני כיהודיה וכאזרחית איך אני תורמת למדינה, אני מרגישה שזה משמעותי למודרכים". יום הזיכרון כאמור גדוש בפעילות במוזיאון ובהר הרצל. מוריה מסכמת, "אני מאז ומתמיד מחוברת ליום הזה. זה יום קשה ומצד שני גורם לי להבין למה אני פה. הייתי מגיעה להר הרצל תמיד, ועכשיו כשאני משרתת כאן זה הרבה יותר עוצמתי עבורי. ברמה של יום יום". בת עמי מרכינה ראש לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

 יום הזיכורן

 

 

.

.

פוסטים נוספים