יום הזיכרון לנספים שעלו מסודן

WhatsApp Image 2017-05-28 at 09.53.34 (1)

לא פעם אנו שומעים מבנות שירות המתנדבות בקהילות אתיופיות שהן 'גילו' לוח שנה קצת אחר משהכירו עד כה. חגים נוספים כמו הסיגד למשל שעבור הישראלי הממוצע הם בגדר המלצה, מקבלים משמעות אחרת בקרב בני העדה. יום הזיכרון לנספים מאתיופיה צוין השבוע בטקס מסורתי בהר הרצל לצד חגיגות יום ירושלים. בנות השירות, אולי בפעם הראשונה בחייהן, לקחו חלק בפעילות יישוביות סביב יום זה והעלו אותו על נס. מה שהן סיפרו לנו כדאי גם לכם לשמוע…

WhatsApp Image 2017-05-28 at 09.53.34

לרננה רוזנברג, בת שירות בגרעין רמלה המתנדבת במתנ"ס טבג'ה בעיר, היה ברור שאת טקס הזיכרון לנספים מאתיופיה היא תחווה השנה אחרת, בעוצמה רבה. על אף זאת החליטה שזה "לא מספיק" וביוזמה משותפת עם נציגי שאר תנועות הנוער בעיר יזמו את ערב "סיפור על הדרך". "הרעיון נבע מהצורך לשמוע סיפור מפי אדם שעבר במו רגליו את המסע" מספרת רננה, "בראשי מיד עלתה דמותו של מנהל המתנ"ס- משה שאטה. אדם מקסים שאנו עובדות איתו על בסיס יומי אבל בעצם לא יודעות דבר על הסיפור שלו, מה עבר עליו ואיך זה משפיע על חייו כאן בארץ". לא הרבה יודעים, אך למעשה כמעט כל משפחה שהלכה ברגל מאתיופיה למחנות בסודאן ידעה מוות של בן משפחה. בין אם ברעב, ממחלה או מהחום הבלתי נסבל. כיסופיהם לירושלים היו כה טוטליים שהיו מוכנים לשלם עבורה מחיר יקר. וכך סיפר משה שאטה "סחבתי את אחי הקטן על גבי היות והוא כבר היה חלש וחולה. כשמצבו החמיר, ביקשתי מאבי שנעצור לכמה ימים וניתן לו טיפול הולם. תשובתו של אבי היממה אותי, הוא אמר שאין זמן, זה יעכב אותנו מהמטרה העיקרית, מהגשמת החלום שקראנו לו 'ירושלים' ". המילים של משה צורבות בלב ולפתע ניתן להבין את החיבור הטבעי בין יום ירושלים ליום הזיכרון של אותם נספים. "בזכות הסיפור של משה קיבלתי פרספקטיבה חדשה על פרק בהיסטוריה שלנו כעם" אומרת רננה בהתרגשות "הסיפור נטע בי כוחות מחודשים לדעת שאפשר הרבה מעבר למה שאנו חושבים. בנוסף, זה פשוט העצים אצלי את האהבה והערכה לירושלים, להישג המשמעותי שיש לנו אותה בידיים". בסיום השיחה הגדילו הבנות לעשות כשהכינו לימוד משותף דווקא בנושא שבועות. "רצינו לעשות לימוד שבועות עם שאר חברי תנועות הנוער" מספרת רננה, "ביקשנו 'להשוות' את סיפור המסע של יהודי אתיופיה למסעה של רות המואבייה. בשני המקרים יש נקודות משותפות של התמסרות על אף הקושי הרב. הדיון סביב הנושא היה מפרה ומוצלח, בין היתר בגלל שנעשה בסמוך לשיחה עם משה".

WhatsApp Image 2017-05-28 at 09.53.40

במקביל, בראשון לציון נערך טקס עירוני מרשים לנספים מאתיופיה. מבשרת מלמד- בת שירות בגרעין, לא הסכימה להגיע כאורחת בלבד ולכן הציע עצמה לסיוע בהכנת התוכן לאירוע מבעוד מועד. כבר מהדקה הראשונה לשיחתנו הבנתי שמדובר בבחורה שיכולה להיות אנציקלופדיה מהלכת לנושא העדה האתיופית. כשתמהתי על כך היא הסבירה "בבית הספר היסודי עשינו עבודה גדולה על אתיופים, ומאז פשוט המשכתי להתעניין בעדה. ידעתי על קיומו של יום זיכרון זה אך מעולם לא הזדמן לי להגיע לטקס רשמי". במהלך ההכנות לטקס מבשרת הייתה חלק מהצוות שעבד על סרטונים בהם סיפר נתן גטהון בן העיר, איך הלך מאתיופיה לסודן ומשם לארץ. "שילבנו בסרטונים חניכים שלי אחד מהם אתיופי והשנייה 'פרנג'ית' בכדי להעלות את המודעות בקרב הדור הצעיר. הם הכינו בעצמם שאלות לראיון עם נתן והופתעו לגלות עד כמה סיפור המסע היה מזעזע. זה לא ברור מאליו. לעיתים גם החניכים האתיופים מנסים לברוח ממה שהם, פחות להתעניין, פחות לקחת חלק כאילו מה שהיה באתיופיה שיישאר שם. זו ההתמודדות של חלק מהם אל מול הרצון להשתייך לחברה הישראלית. לכן אני חושבת שהמעורבות של הצעירים בטקס הייתה חשובה ביותר".

 WhatsApp Image 2017-05-28 at 09.53.34 (1)

מה את למדת השנה מסיפור המסע?

"הדבר המשמעותי ביותר עבורי זו העובדה שמי שדחפו את המשפחות לעלות לארץ, מי שפרץ את הדרך מאתיופיה לסודאן היו דווקא הצעירים, הנוער. המסר מבחינתי הוא שמי שחי את החלום מגיל אפס יכול להניע דברים גדולים ולא משנה באיזה גיל".

WhatsApp Image 2017-05-28 at 09.53.35

איזה מסר משמעותי את לוקחת מכאן לחיים?

"אני חושבת שאת הכוחות להתאמץ יותר, לא לוותר לעצמי ולא לחכות לרגע האחרון. בנוסף, היות ואני עובדת עם נוער, סיפור המסע גרם לי להאמין בהם יותר, ביכולות שלהם להצליח. קשיי הקליטה עדיין קיימים המסע לא בהכרח תם".

 

פוסטים נוספים