דלג לתוכן המרכזי
תפריט
צרו קשר
גישה מהירה
En
English

שיר פרידה

שיר פרידה

פרידה מרכזת גרעין אופקים, מרים טויזר לאחר 31 שנים.

בשבוע שעבר נפרדנו ממרים טויזר רכזת גרעין אופקים, שהחליטה להמשיך בדרכה לאחר 31 שנות עשייה מדהימות בבת עמי. אני לא בטוחה שנצליח לתמצת 31 שנים לטור קצר, אך בכל זאת לאחר שיחה עם מספר בנות מגרעין אופקים לאורך השנים, ננסה להביא מעט מן המיוחדות של מרים.

“קשה לתאר את מרים, אפשר להגיד שהיא הרבה מעבר לתפקיד שלה כרכזת”, מספרת נעה פורר, המתנדבת כתקן גרעין כבר שנה שנייה וזכתה לעבוד עם מרים בשנה האחרונה. “כל דבר היא עשתה עד הסוף, מה שהיא דרשה מאיתנו היא דרשה קודם כל מעצמה”, היא מספרת, ואליה מצטרפות כולן. מרים בכל שנותיה באופקים הייתה שותפה לכל דבר שהבנות עשו. גם בשעות הקטנות של הלילה, גם בנסיעות, היא תמיד הגיעה וליוותה את הבנות. עדי ביסטריצר, מנהלת מחוז דרום שעבדה רבות עם מרים מספרת על עבודתה המיוחדת כרכזת, “מרים לא מוותרת לאף אחת. היא לוקחת את הבנות, כל אחת באשר היא ומוציאה מהן את המקסימום, והבנות רואות כמה אכפת לה וכמה היא אוהבת אותן”

הרבה פרויקטים גדולים ומשמעותיים בעיר עברו תחת ידיה של מרים, כך הבנות מספרות. אחד מני רבים הוא פרויקט “אור מיוחד” שהחל לפני 12 שנה. “אור מיוחד” הוא חודש להעלאת המודעות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בעיר. בחודש זה עוברים בבתי הספר, מעבירים פעילויות, מעלים הצגה וישנו הפנינג מטורף כאירוע שיא עוד פרויקט שמרים יזמה בעיר הוא פרויקט “לגעת בחיים” הקיים כבר 8 שנים. הפרויקט משלב סטודנטים ובני נוער בכיתה י’. כל שני בני נוער בלווי סטודנט אימץ חלל מחללי אופקים, הם הגיעו אל המשפחה, שמעו את הסיפור והכינו יחד סרט ואלבום הנצחה מיוחד. הפרויקט חיבר בין הנוער בעיר לחללים, והפך את יום הזיכרון למשמעותי יותר, דבר שהיה חשוב מאוד למרים.

פרויקט נוסף שנוצר על מנת לחבר בין המתנדבים והנוער בעיר הוא “ספיק אנד פיצה”. הפרויקט החל מחבר’ה שבאים לאכול פיצה ועם הזמן המפגשים הפכו להיות ערכיים ונוצר שיח בין בני הנוער כל פעם בנושאים שונים.  הצוות המוביל היה יחידת הנוער עם מרים, שדאגה שהמפגשים יצאו לפועל שיגיעו מרצים מעניינים ושיצא מהמפגשים דברים טובים . את יום המעשים הטובים גם כן בנות השירות הובילו בעיר, הן היו אחראיות על הפקת האירוע, מהפרט הטכני הקטן ביותר ועד הדברים הגדולים. רוני רמיאל, בת שירות ששירתה כתקן גרעין בתשע”ז- תשע”ח, ועבדה בצמוד למרים מספרת, “מרים היא כל כולה נתינה של מאה אחוז לגרעין, מאה אחוז למען הקהילה ולמען העיר אופקים”, היא משתפת, “זה מתבטא בכל דבר שהיא עושה. בתור אחת שעבדה איתה צמוד ולא תמיד הבינה מה עומד מאחוריי ההחלטות של מרים ומה שהיא עושה, למדתי לראות את הדברים שהיא עושה בצורה רחבה, את העומק של העניין, שכל מה שמניע אותה זה הטוב הכללי, שהיא רוצה בשבילנו את ההכי טוב”. עדי ביסטריצר מוסיפה, “מרים נגעה בכל התחומים בעיר אופקים. היא התחילה תהליכים בתחום החינוך הרווחה והנוער, הנחילה מסורות של אירועים, היא הניעה המון דברים בעיר שממשיכים עד היום”.  נעה מוסיפה: “במהלך השנים כל גרעין מוסיף משהו משלו”.

“מרים תמיד התנהלה עם בנות השירות כגרעין”, מספרת נועה, “עוד לפני שהיו גרעינים, מנכ”ל בת עמי דאז, ידעיה לוין, הגיע וצפה בהתנהלות של מרים עם הבנות ולמד ממנה המון על איך לנהל גרעין בבת עמי”, היא מוסיפה,” מרים באמת מודל לחיקוי”. עדי ביסטריצר מנהלת מחוז דרום מספרת על הגישה המיוחדת של מרים, “מרים תמיד אומרת שהמרכז הוא איפה שהלב נמצא, ומבחינתה אופקים זה המרכז”, היא ממשיכה, “היא גדלה באופקים ומאז ומתמיד נתנה את כל כולה לעיר. מה שהנחה אותה בעשייה זה המפגש עם האנשים, העיר, התושבים- ומתוך המפגש נוצר החיבור לעיר”.  

הבנות מספרות על מרים כאישיות משמעותית עבורן ועל קשר אישי ומיוחד שנוצר במהלך השנה. ” מרים גרמה לי לשינוי בחיים. היא אוזן קשבת, אפשר להתייעץ איתה בכל עניין”, מספרת הללי תלמוד תורה, בת שירות מגרעין אופקים. רוני רמיאל משתפת בחוויה שלה, “ידעתי שמרים לא משחקת משחקים ושהיא באה לעבוד, ובתור תקן גרעין ידעתי שזה משהו שיהיה לי טוב ויאפס אותי, זה מה שחיפשתי בשנת השירות,” היא ממשיכה, “וכך היה. היא דרשה מאיתנו המון. היא לימדה אותנו שכשאר אנחנו רואים ונותנים לאחר- אנחנו גדלים. החוויה שלי, של להיות קרובה לאדם כל כך גדול, בהכרח מגדלת אותך, והייתה לי זכות גדולה לעבוד איתה ולהיות מושפעת ממנה”. במהלך השנה הקפידה מרים לעשות לבנות שיחות אישיות, בתחילת, אמצע וסוף השנה. עבור הבנות שיחות אלה היו משמעותיות, הן מספרות שהשיחות היו מעין קריאת כיוון ואיפוס לקראת השנה החדשה, מה את רוצה מעצמך במהלך שנת השירות.  

“התלבטנו מה לעשות למרים לפרידה, בכל זאת 30 שנה”, מספרת נעה. “למרות שהיא אוהבת אירועים החלטנו לוותר על משהו גדול ולעשות מסיבת פרידה גרעינית”. הבנות הכינו למרים ספר מכתבים מבנות שירות משנים עברו, אנשים מהעיר, משפחה, אנשים שהיא עבדה איתם במהלך השנים. “בנוסף חשבנו על סדנה שהיא לא יודעת להעביר בעצמה (קשה למצוא) והחלטנו לעשות סדנת עציצים”. הבנות דאגו לשיר פרידה וארוחה, הן עשו סבב “מה נשמע” אחרון שכמו שהיו עושות בכל ישיבת גרעין, ולבסוף, בירכו הבנות את מרים, כל בת הביאה חפץ, וסיפרה מה היא למדה ממנה. היה מרגש.

לסיום מה שנותר הוא לאחל למרים היקרה, הצלחה רבה בהמשך הדרך! תודה על 31 שנים מדהימות ומשמעותיות בבת עמי. על כל מה שלימדת אותנו-  אהבה, נתינה ללא גבול, רוחב לב, השקעה התמדה ועוד המון דברים שניקח לדרך.