באתי, אהבתי, נשארתי…

כשהגעתי לשמינית גיליתי תופעה מפתיעה: כמחצית מהמורות באולפנית בה למדתי הן בוגרות שירות לאומי בעיר. שלא תתבלבלו, מדובר באזור די רחוק בתקופה שלפני 30 שנה כשלא היו  דרכי גישה סדירות בטח שלא מחשבים ניידים, פלאפונים או כל אמצעי התקשרות זמין. הן פשוט התאהבו בנוף, באנשים, בפשטות, בקסם [וגם בכמה ביינישים] ונשארו. התגלית הזו הייתה בהחלט רגע מכונן בו הבנתי עד כמה שנת שירות אחת יכולה להיות אבן דרך משמעותית בחיי נערה צעירה – משפחה- קהילה- עיר- מדינה. יצאתי לשטח לברר האם המודרנה שינתה את המגמה והתשובה הייתה חד משמעית- לא. מידי שנה עשרות בנות בוחרות לקבוע את מיקומן הגאוגרפי קרוב למקום השירות. ומי שהעזה לרעות קצת בשדות זרים סבה מהר על עקביה בחזרה. לא מאמינות? סידרנו לכן כמה דוגמאות שיסברו לכן את האוזן.

**

יונית בן יהודה שירתה לפני 12 יונית נתיבותשנה בגרעין נתיבות. מאז הספיקו לה עוד שתי תחנות קצרות בחיים [רעננה, מודיעין] בשביל להבין שנתיבות הוא המקום האידיאלי לגור בו. כיום עו"ד במקצועה, נשואה ואם לארבע בנות.

למה דווקא נתיבות?

הייתי בגרעין נחשון של בנ"ע וכששמעתי על גרעין בנות השירות הלאומי בנתיבות זו נראתה לי הדרך להמשיך את העשייה וההתחנכות שהייתה לי שם.

באיזה תחום?

הייתי בבי"ס יסודי (בנוסף לדברים הרגילים של בי"ס העברתי שם שיעורים של המדרשה ליהדות), אחה"צ עשיתי חונכויות, הייתי במועדונית והדרכתי בחוג של המדרשה.

האם השירות בפועל תאם את הציפיות?

כן, הרגשתי שיש עשייה משמעותית ובמקביל למדתי וקיבלתי הרבה מתושבי העיר וגם הלימוד בגרעין על הדרך החינוכית השפיע עליי מאוד (עד היום..)

אחרי השירות?

חזרתי לתקופה קצרה לרעננה וכשהתחתנתי עברנו לגור במודיעין למשך שלוש שנים.

היה ברור לנו שמודיעין זה מקום זמני, רצינו לגור בנתיבות אבל מסיבות טכניות לא ממש התאפשר.

חזרנו כי רצינו מקום יותר הטרוגני וידענו שבנתיבות יש קהילה שאותה אנחנו מכירים ורוצים להיות חלק ממנה.

מה הנקודה המהותית בגללה בחרת לחזור?

יש שתיים..

אחת- הקהילה שיש כאן. חברים טובים ששותפים לרעיונות ולהשקפת העולם, מרגישה שתמיד יש עם מי לדבר ועם מי לפעול.

השנייה- אני רואה חשיבות גדולה בלגור במקום הטרוגני.

בעצם שלוש:) אני אוהבת את נתיבות, אחלה עיר:)

מהו הערך המוסף המשמעותי ביותר של לגור במקום בו היית בת שירות?

מה שעולה לי באופן אישי זו ההיכרות עם אנשים שונים משכבות גיל שונות ותחושת החיבור למקום.

אני פעילה כיום בקהילה, דרך הלימוד המשותף, הקשר עם בנות שירות והשתתפות כמיטב יכולתי בפרוייקטים שנעשים.

מסתבר שזוכרים אותי:) משפחות שאכלתי אצלן, חבר'ה מהסניף, מורות מביה"ס ואפילו כמה תלמידות.. בדיוק השבוע מוכרת בחנות פתאום פנתה אליי בשמי כי זכרה שהייתי בבי"ס שלה לפני 13 שנים..

גרעין בנות השירות בנתיבות כיום?

מעבר לכך שעצם העשייה שלהן היא מבורכת בכך שהן מסייעות לילדים ובני נוער רבים (בחונכויות לימודיות, בשיחות והתייעצויות, בהעשרת הידע וכו') אני חושבת שבנות השירות, שהן צעירות וחדורות מוטיבציה, מהוות מודל חיובי לילדים ונוער שפוגשים אותם ביומיום ופעמים רבות המודל הזה מלווה אותם למשך שנים רבות.

אני מאמינה שזה גם חשוב ותורם הרבה לבנות השרות עצמן שלומדות להכיר אוכלוסיה שלפעמים שונה מהן, לתת מעצמן, ללמוד מאחרים ופותח פתח להמשך חיים של עשייה.

***

 

בת אל מבת אל נתניהקואייה, ברחה מרעיון הקומונה אך מצאה את עצמה בגרעין בני עקיבא בנתניה. משנת שירות אחת זה הפך לשנתיים ומאז לכל החיים.

למה דווקא נתניה?

חברה לכיתה סגרה בגרעין בנתניה, אחרי שסיירתי במספר מקומות וירדתי מהרעיון של להיות קומונרית היא הציעה לי לבדוק כי שמעה שנשאר עוד מקום. קיבלתי סיירת פרטית והתקבלתי ב"ה!

באיזה תחום?

גרעין בנ"ע נתניה. בשנה הראשונה במרכז אומץ- מרכז להעמקת יהדות, הדרכה של נערות בסיכון ומועדוניות. בשנה השנייה תקן גרעין בשילוב בי"ס רמב"ם (היום עמיטל) והדרכה בפרוייקט השחר.

האם השירות בפועל תאם את הציפיות?

השנה הראשונה הייתה קצת קשה ומאתגרת, מרכז אומץ רק נפתח ולא היה לנו כמעט מה לעשות. הייתה אכזבה אבל סללנו לעצמנו את הדרך כדי שהשנה הזאת תהיה בכל זאת משמעותית ואכן היא הייתה משמעותית ומהנה.

מה הנקודה המהותית בגללה בחרת להישאר?

לאחר השרות חזרתי הביתה, התחלתי תואר ראשון בחינוך ובמקביל יצאתי עם בוגר של הסניף והשכונה. שנה לאחר שסיימתי את השירות התחתנו. התגוררנו שנה אחת במצפה יריחו ליד הישיבה שבה למד ועוד שנתיים באלקנה ליד המכללה שבה למדתי. לפני חצי שנה החלטנו לחזור לנתניה- חיפשנו מקום שעצם המגורים בו יהיו משמעותיים, עבורנו ועבור הסובבים אותנו, בנוסף במשך הזמן שמרנו על קשר עם הקהילה בנתניה כשנסענו לבקר בשבתות את המשפחה של בעלי והחיבור למקום היה מאוד טבעי עבורנו.

מהו הערך המוסף לגור במקום בו היית בת שירות?

המקום מוכר, האנשים, בית הכנסת, המכולות, האווירה והריחות. ההתאקלמות יותר קלה ופשוטה.

האם את פעילה בקהילה?

היום אני ומשפחתי חלק מגרעין קהילתי "אורית", גרעין של משפחות המתגוררות בשכונות דורה ואזורים בנתניה. אני עובדת בצוות של הגרעין בתחום של גיוס משאבים, חלק מוועדת גיבוש של הגרעין ומלווה בוגרות של פרויקטים כמו "השחר" שהיום רובן סטודנטיות וחלקן היו חניכות שלי בזמן השירות. אנשים זוכרים אותי מתקופת השירות מי יותר ומי פחות והרבה זוכרים בעיקר בזכות המשפחה של בעלי המתגוררת בשכונה.

גרעין בנות שירות נתניה היום?

היום אני זוכה לראות את הפירות של העשייה וההשקעה של בנות השרות ששרתו לאורך השנים בגרעין, חניכים וחניכות שבחרו והגיעו למסלולים טובים ומשמעותיים בתיכונים שבהם למדו, בשירות הלאומי והצבאי, באקדמיה וגם כאלו שכבר זכו להקים בית. מי שבאה לשרת בגרעין צריכה לדעת שהיא חלק מתהליך ארוך שיכול להניב ולהצמיח רק דברים טובים ויש כבר הוכחות בשטח…

***

חנה בורוכוב, בתחנה ברוכוב 29 נשואה פלוס ארבע, רכזת גרעין 'רעות' בדרום תל אביב. ויתרה על מרחבי הטבע והזמן שברמת הגולן, נשארה בעיר ואפילו בבת עמי- סוס טוב לא מחליפים.

למה דווקא תל אביב?

בחרתי לשרת בגרעין רעות ששמעתי עליו הרבה באולפנית טבריה בה למדתי, כי רציתי שירות אינטנסיבי בתחום חינוך. הבחירה בתל אביב הייתה טבעית כי רציתי לחוות חוויה חדשה ולהיפתח למגוון העולמות שקיימים בתל אביב, וכי סבתא שלי גרה במרכז ולכן תל אביב הייתה מוכרת לי.

תחום?

עשיתי שנתיים שירות בגרעין רעות – בשנה הראשונה בתיכון עירוני א באחי, ובשנה השנייה ריכזתי מועדונית לילדי רווחה מהשכונה. הגעתי לשירות בלי לדעת למה לצפות, והשירות היה מעל ומעבר לכל הציפיות שלי – זכיתי להרגיש משמעותית, להכיר עולמות חדשים לגמרי, להיות חלק מקבוצה כיפית ולאסוף חברות לכל החיים.

למה בחרת להישאר?

כשהייתי בשירות הרגשתי מאוד מחוברת לשכונה וקיוויתי שאמשיך לגור בה. בסופו של דבר התחתנתי עם בן השכונה כך שההישארות בשכונה הייתה טבעית ומובנת מאליה. אחרי השירות הייתי בשנת מדרשה במגדל עוז, והרביתי לבקר בשכונה, ובסוף אותה שנה התחתנתי ועברתי לגור בה סופית עד כה.

מהו הערך המוסף לגור במקום בו היית בת שירות?

החניכים שאתם עבדתי בשירות הפכו לחלק מהנוף של חיי – אני רואה אותם גדלים והופכים לנערים. ממשיכה לשמוח בהצלחות שלהם, ממשיכה לדאוג כשרואה שהם עושים שטויות… ועדיין זוכה מדי פעם לשיחת מה נשמע על השביל, ובקשת עזרה כשצריך. אני עדיין אוהבת אותם ואני רואה שהם זוכרים את זה.

גרעין רעות היום?

היום אני רכזת של גרעין רעות. אני מרגישה שזה עוזר לי להבין את הבנות – להבין את הקשיים ולדעת גם מה יעשה להן טוב. התפקיד הזה מאפשר לי להסתכל על השכונה בזווית חדשה – לא כמתנדבת עם האנשים או כתושבת, אלא כחלק מהאנשים שעוסקים בתכנון העתיד של השכונה, כדי שתהפוך מקום טוב יותר.

***

לירון

אחרונה חביבה לירון כהן שקיבלה הצעה שלא יכלה לסרב לה….

שירות לאומי-

אני מאשדוד ודווקא כן רציתי להישאר בדרום. הייתי קומונרית בגרעין שדות נגב במושב מעגלים שם מצאתי את בעלי .

מה הנקודה המהותית בגללה בחרת להישאר?

 החיבור לדרום. שנינו משם. את האזור של שדות נגב שנינו מכירים ולכן ידענו שכנראה נגור שם. שנה לאחר שסיימתי את השירות גרנו ליד הישיבה של בעלי ביישוב עלי, ובמפתיע פנו אלינו מהיישוב שובה בהצעה לעבודה בריכוז הנוער. קפצנו על המציאה. תוך שבוע עברנו דירה.

מהו הערך המוסף לגור במקום בו היית בת שירות?

יש תחושה שכל מה שאנחנו נעשה שם יצמח ויפרח כי אנחנו מכירים. אנשים סומכים עלינו ולכן העבודה משמעותית.

האם את פעילה בקהילה?

כן אנחנו רכזי נוער. מסייעים בבניית קהילה צעירה. הבית שלנו פתוח 24\7 זה תפקיד מאוד אידיאלי ושליחותי. לא עזרו הרבה שנים אז ברור שזוכרים אותנו.

 

 

פוסטים נוספים